יום שני, 30 בדצמבר 2013

מלתחה חדשה לבובה

"אמא, הנסיכה מימי צריכה שמלה חדשה", הכריזה ליה בליווי המבט הזה של "אמא יכולה הכל". נזכרתי בכל הבגדים היפים שאמא שלי היתה תופרת לבובות שלי, אחרי הכרזות זהות מצידי. זה תמיד קסם לי לראות אותה תופרת בגד חדש ומהמם מחתיכת בד שהיא מצאה בבית. אמא שלי קוסמת! עד היום אני מאמינה בזה. ועכשיו הגיע תורי להוכיח את עצמי בפני ליה.

חיפשתי פתרון מהיר, הרי הבובה צריכה בגד חדש עכשיו, וליה כולה בציפייה. ואז נזכרתי בשקית עם הבגדים הישנים של ליה שתיכננתי למסור לצדקה. בשקית מצאתי שלושה מכנסי כותנה וחולצה עם פרפרים.
גזרתי "רגל" אחת מהמכנס, שהפכה לשמלה בן רגע. הגומי בחלק התחתון של המכנסיים מחזיק את השמלה על הבובה.


רציתי להוסיף לשמלה קצת אופי, אז לבקשתה של ליה תפרתי לשמלה כתפיות מסרטים ותפרתי לב מבד לקישוט (מחבילה של לבבות בצבעים שונים שקניתי פעם בדוכן של הכל בשקל בשוק בישראל).


אח"כ גזרתי את שאר הרגליים של שלושת המכנסיים. רגל אחת הפכה לשמלה. והרגל השנייה לחצאית או לחולצה.


ליה רצתה שאכין משהו גם מהחולצה עם הפרפרים שהיא מצאה באותה השקית. גזרתי את החלק התחתון של החולצה, וקיבלתי מעין "גומייה" רחבה וענקית. ואז בשני סיבובים, כמו שקושרים את גומייה בשיער, הלבשתי את ה"גומייה" על הבובה, וקיבלנו גופייה עם איקס מאחורה.


חבל ששכחתי לצלם את החלק האחורי....


 עכשיו הבובה צריכה ארון חדש למלתחה המורחבת שלה. קופסת נעליים (מנעליים של ליה) תתאים בול!


גזרתי את שני החלקים הצדדיים של המכסה.


הם ישמשו למדפים. סידרתי אותם לרוחב בתוך הקופסא (מומלץ להדביק עם סלוטייפ).


אחרי שליה "סידרה" את הבגדים בתוך הארון, הדבקתי על דלת הארון "מראה". ומוכן!


 בזמן שיצרתי את המלתחה החדשה הרגשתי שחזרתי אחורה בזמן, לגיל שמונה בערך. ההתרגשות מבגדים חדשים עבור הבובה (גם אם הם הכי פשוטים שבעולם) לא עזבה אותי לרגע. כל שמלה נראתה לי קסומה ומיוחדת. נהנתי להלביש את הבובה ולהחליף לה בגדים לא פחות מליה, ואולי אפילו קצת יותר :)

נ.ב במקום מכנסיים ניתן לגזור שרוול מחולצה (עם גומי בסוף השרוול). 




מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, לעולם היצירה עם פעוטות וילדים. שם ניצור, נשחק ונשלב את שניהם יחד.



יום שישי, 27 בדצמבר 2013

עיירה ציורית ליאמזון

היום בנינו עם ליאם עיירה קטנה וציורית על לוח קרטון גדול (ממחזרת). בתים, גשר מקוביות, כביש, תושבי העיירה, חיות צאן, טבע, מכוניות ותמרורי אזהרה. 


 כל עיירה ציורית חייבת פרות רועות באחו.


 וכמה ברווזים המשתכשכים להנאתם במים הצלולים של האגם הכחול. 


וכמובן כביש עם מעבר חצייה. בעיירה הזו דואגים גם לתושבים. 


מחכים לליה שתחזור מהגן, היא כבר תדאג להכניס קצת יותר חיים לעיירה הציורית:)

שבת שלום!


מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, לעולם היצירה עם פעוטות וילדים. שם ניצור, נשחק ונשלב את שניהם יחד.


חמסה חמסה - כרטיס ברכה לסבא

אבא שלי חגג יום הולדת 55 השנה. לשמחתי הרבה הוא חגג את יום ההולדת שלו יחד איתנו באוסטרליה, כשהוא ביקר אותנו יחד עם אמא שלי. איזה כיף!
רציתי לעשות לו ברכה מיוחדת, עם מסר מיוחד מהנכדים שלו.
אז התחלתי במשחק האסוציאציות להפקת רעיון יצירתי, בדיוק כפי שלימדו אותנו בסדנת קריאטיב בתואר בתקשורת. מספר 55 וילדים, ילדים ומספר 55.
ואז הרעיון הגיע. 55 זה "חמסה חמסה", וחמסה זה יד. שתי חמסות, שתי ידיים, שני נכדים. יש!
וזאת התוצאה.




בתוך "החמסות" של הילדים מופיע המספר 5 שהועתק עם עט כסוף משבלונת/סרגל מספרים.
למטה אותיות סול שיוצרות את הכיתוב DEDUSHKE, שזה "לסבא" בשפה הרוסית. למעלה באנר אדום עם הכיתוב HAPPY BIRTHDAY.
מאחורי הברכה הדבקתי שיר ברכה מיוחד ליום הולדת 55, אותה לא צילמתי.

מצטערת שאין לי תמונה טובה יותר , עדיין לא ניהלתי בלוג באותה תקופה...

ראיתם כבר את עמוד הפייסבוק שלי? מוזמנים לבקר ולבדוק את הטיפים היומיים שלא מופיעים בבלוג.

יום שלישי, 24 בדצמבר 2013

ריכוז הפעלות לפעוטות - שבוע 13

ליאם בן שנה שנה ותשעה חודשים.

מתחילים עם צורות גאומטרית והתאמת תמונה לתמונה. יש לנו משחק קופסא ללימוד צורות, כזה:


אבל אני אוהבת לשלב את הלוח עם אלמנטים ממשחקים אחרים. הפכתי את ההתאמה לתלת ממדית בעזרת צורות גאומטריות ממשחקי השחלה שונים ובעזרת קוביות מעץ.


הכנתי עבור ליאם משחק השחלה. כבר הצגתי משהו דומה בעבר. הפעם נעצתי קשית לשתייה בתוך גוש פלסטלינה. והצעתי לליאם להשחיל על הקשית חרוזים גדולים.



שילוב נוסף בין שני משחקים. חיות מפלסטיק ופאזל של חיות. סידרתי את המשחק החדש בתוך קופסה קטנה מפלסטיק. 


והנחתי לפני ליאם כדי שיתאים את החיה לתמונה. אתם כבר יודעים שזה המשחק האהוב עליו. 


אח"כ עברנו למשחקי תפקידים. ליאם הרופא, מרפא את CHEBURASHKA, דמות מצוירת עליה גדלים ילדים דוברי רוסית. 
על מנת לאבחן את המחלה, CHEBURASHKA  עובר טיפול מדוקדק. מודדים לחץ דם, בודקים את האוזניים ומדביקים פלסטר על היד.


וכמובן חייבים לתת זריקה בטוסיק.


הרופא סיים את הטיפול ואבחן את המטופל, כעת אפשר למחוא כפיים על עבודה מצוינת. 


כאן ליאם מנסה את עצמו בתור שף ומבשל מרק.


ושוב משחק השחלה עם החרוזים מתחילת הרשומה. הפעם ננסה להשחיל אותם על מנקי מקטרות. 


אוף! לא מצליח לי!


והנה התנסות חדשה (חייבת לספר לכם בסוד שהתמונות של ההדבקה מלפני חודשיים, פשוט לא יצא לי להכניס אותן לרשומות קודמות). לומדים להדביק. הפעם פרחים ועלי כותרת מסול.


ליאם נהנה להדביק את הדבק על הצד החיצוני, ולא מבנין למה הפרח לא נדבק....


את הקולאז' הסופי מחברים בגאווה על המקרר.


מיון ולימוד צבעים. ליאם אמור למיין כפתורים (ממשחק מוזאיקה כזה), בתוך כלי עם שני תאים (כלי אוכל). כל תא ריפדתי במלבן שגזרתי מלבד בצבע התואם לכפתורים. 


  ולסיום, אמנות. צובעים עם גירי שעווה.


ומציירים גשם.




מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, לעולם היצירה עם פעוטות וילדים. שם ניצור, נשחק ונשלב את שניהם יחד.
 
 

יום שני, 23 בדצמבר 2013

הורות וייסורי מצפון

כבר הרבה זמן שאני מתכננת לכתוב רשומה על ייסורי מצפון שלעתים אמהות חוות בגלל הבלוג שלי. ואז קיבלתי מכתב חשוב מאמא מקסימה שקוראת את הבלוג שלי, ובאישורה החלטתי לפרסם את המכתב ואת התשובה המאוד ארוכה שלי אליה. ועוד הערה חשובה, המטרה של הבלוג שלי הוא לתת השראה ורעיונות לאמהות אחרות. יחד עם זאת בואו לא נשכח שלכל אמא קצב משלה, ואין דבר כזה אמא מושלמת. והכי חשוב, כל מה שהילדים שלנו זקוקים לו הוא האהבה של ההורים. אל תשכחו להגיד לילד "אני אוהבת אותך" בכל יום, ותחבקו אותם כמה שיותר. זה הסוד להורות טובה, כל השאר זה רק בונוסים. 

היי אמא עם מצלמה!

מה שלומך? מה אני אגיד לך? יש לי רגשות מעורבים אליך... אני אוהבת את מה שאת עושה ומעריצה אותך על הרעיונות, היצירתיות וגם הסבלנות שיש לך, וגם די שונאת (סליחה...) אותך על רגשות האשם שאת עושה לי בתור אמא לפעוטה בת שנה ו-9. כן, בערך כמו הבן הקטן שלך, המתוקי הזה. אני נכנסת מידי פעם לבלוג שלך, ומוקסמת מכל המשחקים וחושבת כמה כיף לילדים שלך... חיפשתי בבלוג קצת עליך ולא מצאתי שום דבר, ומעניין אותי לשמוע על השיטה שאת עובדת לפיה, אם יש לך איזשהי הכשרה בנושא או בכלל, האם הילדים איתך בבית כל היום או שהולכים למסגרות בבוקר (אם כן, איך את לא משתגעת...) מאוד מסקרן אותי לשמוע... אם בא לך לספר כמובן. (: אני רואה מה שהבן שלך עושה ומין הסתם משווה בינו לבין הבת שלי והוא יודע המון המון דברים ביחס אליה ופה נכנסים לי רגשות האשם... שאני כנראה לא משקיעה בה מספיק...(אין כ"כ כוח אחרי העבודה...) וגם לפעמים קשה לי מאוד איתה כי הסבלנות שלה נגמרת מאוד מהר למשחקים. אני רואה שאת מניחה לפני הבן שלך כל מיני פריטים והוא חוקר אותם, אז אם אני אעשה לה את זה היא גם תתחיל לחקור אבל זה יחזיק בדיוק חצי דקה ואז היא תשפוך הכל/ תעיף הכל מהשולחן ולא תרצה לגעת בזה יותר (וגם לא לאסוף). גם כשאני נותנת לה הנחיה של איך משחקים, היא תשחק ומהר מאוד תאבד את התעניינות. פעם אחת נתתי לה חרוזים גדולים שקניתי. במקור הם באים עם חוט להשחלה אבל היא מתקשה להשחיל אז הבאתי לה במקום (ההשראה ממך!! קרדיט) את המייבש בקבוקים העמדתי את המוטות של הבקבוקים והיא השחילה חצי שעה!!!!!!! עד היום אני לא מאמינה! זה הדבר שהחזיק אותה הכי הרבה מאז שהיא נולדה! הייתי בהלם! היום כשאני נותנת לה לשחק בזה שוב, היא משחילה מוט אחד, מוציאה את החרוזים ומעיפה את הכל (בכל הסלון מסתתרים להם חרוזים) בפעם אחרת הבאתי לה בקבוק ריק וקשים להשחלה (ראיתי אצלך את המשחק) זה החזיק 3-4 דקות. בקיצור הבנת את הפואנטה.... אשמח לשמוע את דעתך בעניין ואלי לקבל טיפים... תודה רבה, ממני, המעריצה...

והנה התשובה שלי:
הי,
שמחתי מאוד לקבל את המכתב שלך, הדברים שכתבת לי הם סוג של הרמה להנחתה עבורי, כבר מזמן אני מתכננת לכתוב רשומה או סטטוס בפייסבוק לגבי הבלוג שלי ורגשות האשם. את לא הראשונה שאומרת לי שאני עושה קצת ייסורי מצפון. ובואי נתחיל בפרט הכי חשוב והכי מרכזי שמשנה את כל התמונה, אני אמא במשרה מלאה. מה שאומר שאני לא עובדת כרגע (בארץ עבדתי במשרה מלאה, וליה הייתה בגן מגיל 10 חודשים עד גיל שנתיים וחצי, עד שהיגרנו לאוסטרליה). באוסטרליה בחרתי שלא לחזור לעבודה בינתיים, ולהשקיע את כל זמני בילדים. החלטה שלא מתאימה לכולם, והחלטה שקשה ליישם בישראל עם משכורת אחת ומעט מאוד הפעלות לילדים בגילאים הקטנים. באוסטרליה המצב שונה לחלוטין, יש המון חוגים חינמיים, שעות סיפור עם משחקים ויצירה בספריות (בחינם), קבוצות משחק ומה לא. מקובל שלא לעבוד פה בשנתיים, שלוש הראשונות של הילדים, ולכן מגרשי המשחקים מלאים באמהות אחרות. קל מאוד למצוא חברה, ומקום לבלות בו עם הילד. לרב מגרשי המשחקים מגודרים, ככה שקל להשגיח על הילד בזמן שאת מפטפטת עם אמהות אחרות :) וזאת התשובה לשאלתך איך אני לא משתגעת בבית עם הילדים :) לגבי הגנים, ליה הולכת לגן שלושה ימים בשבוע, ויומיים בשבוע איתי בבית. ליאם לא הולך לגן בכלל, ויתחיל יום או יומיים בשבוע מגיל שלוש. אני לא אומרת שאני לא משתגעת לפעמים, ויש ימים יותר מאתגרים וימים יותר זורמים. לפעמים הילדים במצב רוח טוב ולפעמים במצב רוח זוועתי. ולפעמים גם אני ככה, בסך הכל אני בן אדם, עם מצבי רוח משתנים :) מה שעוזר לי לשמור על השפיות ועל הסדר זה הכנה מראש, וזאת השיטה העיקרית בה אני עובדת. אני מכינה ערב קודם את ההפעלות שלנו למחר. מוציאה את כל החומר החוצה שיהיה נגיש, ואנחנו עוברים מהפעלה להפעלה. ככה היום עובר בקלות ובהנאה גדולה עבור כל הצדדים. אולי זה משהו שיכול לעזור לך גם כן. אני יודעת מה זה לחזור הביתה מעבודה, וכל מה שבא לך זה שיעזבו אותך בשקט. מצד שני, תמיד זימזם לי בראש המשפט "הילד זקוק לתשומת לב הורית, לפחות שעתיים ביום". אז הייתי מקדישה את כל הזמן שהיה לי אחרי שחזרתי מהעבודה לליה, משעה 5 עד שהיא הייתה הולכת לישון ב6:30 מתיישבת איתה על השטיח בסלון, ומוציאה משחק אחר משחק אחר משחק. משחקים קנויים ברובם. פאזלים, משחקי השחלה, משחק עם כדור וכו'. סגנון המשחק היה שונה ממה שאני מיישמת כייום עם ליאם. אבל היינו מציירות, משחקות וקוראות ספרים כל ערב (כמעט). וזה עד שנכנסתי להריון עם ליאם, והיו לי בחילות והקאות נוראיות בארבעת החודשים הראשונים. אז פשוט שכבתי כל ערב על הספה והתאפקתי שלא להקיא... 
כיום אני עובדת עם ליאם לפי כל מני גישות, האהובה עלי היא גישת מונטסורי. אבל אני מאוד צמאה לידע, ולא מפסיקה לקרוא ולחקור. מקבלת המון השראה מספרים, מבלוגריות אחרות ומאתרים לגידול ילדים, בעיקר כאלה המתמקדים ביצירתיות, אבל לא רק. אין גישה אחת עיקרית שאני עובדת לפיה. אני מאמצת קצת מכל מקום, ובוחרת את מה שמתאים לי ולילדים שלי. 
לגבי הסבלנות של הילדה שלך, סבלנות ויכולת לשבת על התחת (סליחה על הביטוי) זאת תכונה נרכשת ונלמדת. ככה למדתי עם הבת שלי, וככה אני לומדת עם הבן שלי, שמאתגר אותי כל יום עם הנושא הזה. הוא מאוד אוהב לזרוק דברים על הרצפה, וכמעט כל משחק נגמר בזה שהוא מפזר, זורק או מפרק. אבל אני מבינה שזה חלק מהעניין. זה מאוד מאפיין את גילם הצעיר וזה בסדר. מעבר לזה, גם אצלנו רב המשחקים הם עניין של כמה דקות בלבד. וזה גם בסדר וזה מספיק. בגלל זה אני מציעה את אותו המשחק כמה פעמים, פעם בשבוע או פעם בכמה שבועות. אלא שאני מנסה לחדש בכל פעם עם פרט חדש קטן. זה עושה את כל ההבדל. לדוגמה, הילדה שלך אהבה להשחיל חרוזים, תתני לה בפעם הבאה להשחיל גומיות לשיער על מייבש בקבוקים, פעם אחרת תתני לה להדביק על זה פלסטלינה וכו'. היא שיחקה 3 דקות עם בקבוק וקשים. הצלחה!!! זה הזמן שפעוטות משחקים בשלב הזה. אחרי שהיא סיימה תציעי לה להשחיל פנימה כדורי צמר גפן. שימי את המשחק בצד אחרי שהיא סיימה ותציעי לה אותו שוב אחרי שבוע או שבועיים. בגדול, שמתי לב שילדים נהנים לשחק יותר עם צעצועים לא שגרתיים שהכנתי בעצמי, מאשר קנויים. ומבחינתי אפילו משחק של כמה דקות נחשבים למשחק איכותי, כי כמה דקות זה נהדר לתרגול מוטוריקה עדינה ולימוד תחושה/חוויה חדשה :) מבטיחה! נראה שהבת שלך ילדה סקרנית, והיא פשוט מחפשת גירויים חדשים ולא שגרתיים. עוד פתרון שעובד רב הזמן, הילדה לא מעוניינת לשחק? תתחילי לשחק לבד, אפילו במשך כמה דקות. ברב המקרים הילד יצטרף מסקרנות ומרצון לעשות "כמו אמא". העיקר זה לא להתעצבן ולזרום עם הילד. לא מעוניין ? לא נורא. ננסה שוב בעוד חודש. בגדול ההצלחה הגדולה באה עם חזרה. את רב הדברים שהילד שלי עושה הוא הצליח לעשות אחרי שחזרנו על זה כמה פעמים ברצף (יום אחרי יום, או שבוע אחר שבוע). 
תנסי לשבת עם הבת שלך ליד שולחן קטן, שולחן סלון או שולחן אוכל. היא יכולה לשבת בכיסא האוכל. העיקר שתשב על הטוסיק, ותתחילי להציע לה משחקים. דף צביעה עם טושים (היא תשאיר כמה קשקושים וזה מספיק), תתני לה להשחיל פקקים של בקבוקים במגש לקוביות קרח וכו'. היא תקדיש לכל משימה דקה עד 5 דקות. אבל תעשה כמה משימות זו אחרי זו. וככה תרגישי שהשקעת, ושהיא התאמנה על סבלנות, מוטוריקה עדינה, מיון וכו'. את יכולה לתת לה את המשחקים האלה בזמן שאת עושה לה ארוחת ערב והיא לידך במטבח. 
אולי תוכלי להכין מראש את ההפעלות לשבוע. תכיני לך ארגז או קופסה גדולה, ושימי בפנים כל מה שתרצי להספיק איתה השבוע. הכל יהיה נגיש וזמין, פשוט להוציא ולהגיש לילדה.
מה את אומרת?
ממש סליחה על המכתב הסופר ארוך. רציתי לענות לך על כל הנקודות כמה שיותר בפירוט. במידה ולא עניתי על משהו, אשמח אם תכתבי לי שוב :) 
ולגבי מקצועי, יש לי תואר ראשון בתקשורת יצירה ובקורת. ועבדתי בארץ במשרד פרסום כתקציבאית פרסום. אני בן אדם קריאטיבי בנשמה, וגישות שונות לחינוך התחילו לרתק אותי ברגע שהפכתי לאמא. 
ושוב תודה רבה על מכתבך. הוא חשוב לי מאוד!
בברכה, 
אמא עם המצלמה

יום חמישי, 19 בדצמבר 2013

הצבעים של הטבע - משחק מיון לפעוטות

לפני כחודש או חודשיים מצאתי באחד הבלוגים משחק מיון הכי יפה שראיתי בחיים שלי, משחק שממיין את הטבע לפי צבעים. התאהבתי מיד, והמתנתי בשקיקה לרגע הזה שהקטנצ'יק שלי ידע לזהות צבעים. וכפי שסיפרתי לכם בשבוע שעבר, הרגע המיוחל הגיע. מה שאומר שאני יכולה סוף סוף להציע לו את המשחק המהמם הזה.


הכל התחיל מטיול בשכונה. בזמן הטיול אספנו ביחד פרחים, עלים ואצטרובלים קטנים, בצבעים שונים.
ליאם מאוד נהנה לקטוף את הפרחים הצהובים (מותרים לקטיפה כמובן). ולא התעייף להביא לי אינספור אצטרובלים קטנים, הפזורים בכל מקום על האדמה.


כשהגענו הביתה, הוצאתי במהירות שיא את כל הניירות הצבעונים שברשותי, וחיפשתי ביניהם את הצבעים התואמים לקולקציה שאספנו בחוץ. מהדפים שהתאימו גזרתי מלבנים וסידרתי אותם יפה על המגש. את כל הפריטים שאספנו העברתי לסלסילה קטנה.


ברגע שליאם ראה את היופי הזה, הוא ישר ביקש להתיישב על הכיסא ליד השולחן. והתחיל למיין.


הופתעתי לגלות שהוא ידע למיין עלים שאת צבעם אפילו אני לא יודעת (בתמונה מצד ימין), כל הכבוד על התאמת הגוונים! מאוד גאה בו על כך.

עכשיו כשהסופ"ש מתקרב, אולי זה הזמן לתכנן יציאה עם הילדים, סיבוב מהיר (במידה וקר מדי) בפארק הקרוב לביתכם. תנסו למצוא עלים בצבעים שונים, אבנים, לולבים, פרחים וכו'. כל כך יפה, כל כך פשוט וכל כך טבעי.

מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, לעולם היצירה עם פעוטות וילדים. שם ניצור, נשחק ונשלב את שניהם יחד.



יום רביעי, 18 בדצמבר 2013

הבלון שרצה לאכול

הכנתי עבור הילדים משחק סנסורי פשוט ביותר. עדשים יבשים בתוך קופסת פלסטיק גדולה. הוספתי להם גם פקק קטן של בקבוק לגריפת העדשים, וכמה כפות גדולות.
כמצופה, הילדים שיחקו בהנאה גדולה, ונראה שהם מרוצים מהמשחק כפי שהוא. אבל אז קלטתי את בעלי הולך עם אריזת קרטון קטנה שהוא רצה לזרוק לפח המיחזור. "חכה!", צעקתי לו, "אל תזרוק את זה, יש לי רעיון".
ליד הברקוד של האריזה היה "חלון" קטן, שהתאים בדיוק לרעיון שהיה לי. ציירתי סביב החלון בלון, והפתח באריזה הפך לפה.



"הבלון רעב" אמרתי לילדים והבאתי להם שתי כפיות. הילדים התלהבו מהרעיון ומיד ניגשו להאכיל את הבלון בעדשים.


העסיק אותם להמווון זמן.


ניתן להשתמש בכל קופסה ובכל גודל. את הפתח שישמש כפה ניתן לגזור בעזרת מספריים או בעזרת סכין יפנית. ניתן לצייר פנים של פיראט, כלב, איש שלג או שמש, כל דבר הולך. תאכילו את היצור הרעב בעדשים, תירס יבש, שקדי מרק, אבנים קטנות, חלקי לגו קטים, גולות או פונפונים, הכל הולך. שיהיה בתאבון!

מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, לעולם היצירה עם פעוטות וילדים. שם ניצור, נשחק ונשלב את שניהם יחד.

יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

סופרים עם פונפונים

בבית שלנו מאוד אוהבים פונפונים, הרי ניתן לשלב אותם בכל כך הרבה משחקים ויצירות. וכמובן שהם מתאימים לא רק לקטנים, אלא גם לילדים קצת יותר גדולים, ואפילו לילדים הלומדים ביסודי.
לקטנים שבחבורה ניתן להציע אותם בתור משחק מיון. למשל, למיין אותם בתוך מגש קוביות קרח.



ולילדים יותר גדולים ניתן להציע למיין לפי צבעים.



 ליה מיינה אותם בתשומת לב ובהנאה.



 אחרי שהיא סיימה למיין החלטתי להמשיך את הפעילות ולשלב במשחק קצת חשבון, כתיבה ולהכיר על הדרך מושגים חדשים - טבלה וסכימה. לשם כך ביקשתי מליה לספור את מספר הכדורים מכל צבע.



 ולכתוב את המספר בטבלה שציירתי במיוחד למטרה זו. בטבלה שני טורים ושש שורות (שורה אחת לכותרת וחמש שורות אחרות נועדו לחמשת הצבעים של הפונפונים). טור אחד מיועד לצבע הכדורים, אותם ליה צבעה במיוחד בהתאם לצבע הפונפון, והטור השני לכתיבת המספר של הכדורים מאותו הצבע.



בתור תזכורת לליה איך נראה כל מספר, הנחתי לפניה שעון מעץ. כעת היא יכולה להיעזר במספרים שעל השעון.



נשאר לכתוב את המספר הנכון בתוך השורה המתאימה בטבלה.



במידה והילד לא יודע לכתוב, ניתן להחליף את המספרים במדבקות של מספרים. את הפונפונים ניתן להחליף בחתיכות לגו קטנות.
ולסיום, חייבת להדגים את היצירתיות של ליה שלי, באמצע המיון היא החליטה שהמגש זה בעצם כינור, לקחה שיפוד והתחילה לנגן :)






מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, לעולם היצירה עם פעוטות וילדים. שם ניצור, נשחק ונשלב את שניהם יחד.

יום שני, 16 בדצמבר 2013

יום הולדת ונייר כסף

זוכרים את הרשומה שלי "נייר אפייה, לא רק לאפייה"? אז עכשיו ניצלנו עוד פריט הקיים בכל מטבח, נייר כסף. מסתבר שזה כלי נהדר לעטוף מתנות יום ההולדת של הבובות, ונהדר לתרגול מוטוריקה עדינה. ברשומה אציג שני רעיונות שונים למשחק עם הנייר המרשרש הזה.

הרעיון הראשון שולב במשחק עם ליה וליאם. חגגנו יום הולדת לכל הברביות של ליה. הושבנו אותם יפה בחצי מעגל, וחיפשנו להן מתנות חמודות בין הצעצועים שבחדר.




אחרי שהמתנות נאספו, התחלנו לארוז אותן יפה יפה בנייר מבריק ומנצנץ, בדיוק כמו שברביות אוהבות.



ליה עבדה במרץ, ועטפה מתנה אחר מתנה.



ליאם גם הצטרף לחגיגת העטיפות, הוא אוהב לחזור על כל מה שאחותו הגדולה עושה.



הפסקה לחיבוקים ונישוקים :)



וממשיכים הלאה. מסתבר שגם הבובה הקטנה חוגגת יום הולדת, והיא רוצה מתנה גדולה, עם סרט ורוד.



אמא עזרה לקשור את הסרט.



בהמשך ליה החליטה שסרט אחד זה לא מספיק.....



אחרי שהבובות כיבו את הנרות על העוגה, ופתחו את המתנות, המסיבה נגמרה. מה שאומר שהגיע הזמן לעבור להפעלה השנייה.

כשליה הייתה בגן, הצעתי לליאם לשחק עוד קצת עם "הצעצוע" החדש. הפעם הוא יצטרך לעטוף כדורי קלקר.



האמת היא שליאם אהב יותר לפתוח את העטיפה, מאשר לעטוף. לכן אמא נאלצה לעטוף את הכדורים כמה פעמים ברצף.



אם את צריכה כמה דקות של שקט לעצמך, או להספיק מטלה כלשהי בבית, המשחק הזה יעסיק את הפעוט לכמה דקות לפחות. רק הייתי מציעה לעטוף מראש המוווון כדורים, כדי שלא תצטרכי לעטוף אותם שוב ושוב.


מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, לעולם היצירה עם פעוטות וילדים. שם ניצור, נשחק ונשלב את שניהם יחד.


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...